טיפ מוכר וידוע בסדנאות כתיבה הוא פשוט: לכתוב. לכתוב ולכתוב ולכתוב.
כל מה עולה בראש, דיאלוג, קטע יפה שחשבתם עליו, כל מה שקשור לסיפור שאתם רוצים לספר. בלי עריכה ובלי סינון.
צריך הרבה חומר גלם כדי שיהיה עם מה לעבוד אחר כך.
ואם אתם מוצאים את עצמכם יושבים מול המסך ולא מצליחים לכתוב כלום, אתם לא לבד. הרעיונות הטובים באמת באים בזמנים אחרים.
הפתרון הוא קל ופשוט: קנו לכם כמה מחברות או פנקסים ופזרו אותם במקומות שונים בסביבתכם (הכי חשוב – ליד המיטה!)
כשבא רעיון תרשמו אותו מיד. בלי לתכנן ובלי לסגנן יותר מדי. והכי חשוב, אל תתאהבו במשפטים שלכם. אני אומר זאת שוב. אל תתאהבו במשפטים שלכם. למה? כי יגיע הרגע שבו תצטרכו להיפרד מרבים וטובים. אחרי שהספר יהיה כתוב, תלמדו כמה חשוב למחוק ולמחוק ולמחוק. "אני כותב/ת מצויין, צריכ/ה רק עריכה קלה יותר מבחינת המבנה ולא הטקסט עצמו. כתבתי באמת טוב".
הפסקתי לספור כמה פעמים שמעתי את המשפט הזה זה אף פעם לא היה נכון. (אגב, יש גם טעות לשון במשפט הזה, מצאת אותה?)
גם אם הכותב מאוהב במשפטים שלו זה עדיין לא אומר שהם נכונים לשונית, תחבירית או טובים ועונים על כל כללי העריכה הספרותית (עליהם עוד נרחיב בהמשך). גם אם הטקסט כתוב יפה, זה לא אומר שהסופרת לא תיפרד לשלום מעשרות אלפי מילים שבטקסט בשלב העריכה הספרותית.
ונחמה קטנה – גם אם נפרדתם ממשפטים, זה לא אומר שלא תשתמשו בהם ביצירה אחרת שלכם. אבל אל תשאירו אותם בכוח במקום בו הם לא שייכים.
לסיכום: לכתוב. לפזר בסביבתכם מחברות או פנקסים. לא להתאהב במשפטים. בהמשך נלמד גם איך למחוק.
***
טוב, התקדמתם ויש לכם טיוטה של ספר, מה השלב הבא? עריכה!
סופרת שרוצה להגיש ספר לעריכה ספרותית שאלה אותי האם הספר יישאר "שלה" גם אחרי העריכה? עד כמה הוא ישתנה? היא לא רוצה לוותר על הסגנון שלה. התשובה שלי פשוטה: הספר הוא של הסופר/ת וכזה הוא יישאר גם אחרי העריכה. אני כאן רק כדי לשפר אותו אבל לא אהפוך אותו למשהו אחר.
איך עושים את זה?
זו שאלת מיליון הדולר (אל תדאגו, לכם זה יעלה הרבה פחות…) בכל ספר שאני מקבלת אני משתדלת לשמור כמה שיותר על הסגנון של הכותב ולא לשנות אותו. העריכה הספרותית עוסקת יותר בשיפור מבנה הספר, תיקון טעויות, בניית הדמויות, תיקונים הקשורים להתפתחות העלילה (למשל ירידת מתח וקצב העלילה בספר מתח…), שינוי פתיחה או סיום או קטעים מסוימים בספר, אחידות ומשלב שפה וכמובן תיקון טעויות תוכן (למשל מאכלים שלא מתאימים לעונה, ביטויים שלא מתאימים לתקופה וכו'). בשום פנים ואופן לא אכתוב במקום הסופר אלא רק אסב את תשומת ליבו למה שצריך לשנות או לחדד (אלא אם כן הסופר מעוניין בשכתוב, יש גם כאלה). הכתיבה תישאר בסגנון שלו.
העריכה היא עבודת נמלים וחשובה מאוד אבל בעקרון המנחה שלי הוא שהספר צריך להישאר של הסופר ושהוא לא יצא בהרגשה שמישהו שינה לו את כל הספר. הצלחתי לשמור על עיקרון זה גם כאשר סופרים נדרשו לשנות דברים משמעותיים, אפילו לחזור לרמת השלד של הסיפור ולשנות אותו – הוא עדיין נשאר שלהם.
אחרי העריכה הספרותית הספר מוכן לשלב הבא – עריכת לשון ותוכן.
מהי עריכת לשון ומה ההבדל בינה לבין עריכה ספרותית?
יש כמה רמות לעריכה. גם עריכת לשון יכולה להתבצע ברמות שונות.
אפרט כאן את כל השלבים, משום שאין תשובה אחידה והדבר תלוי במידה רבה בסוג הספר, ברמת הכתיבה שלו והכי חשוב – ברצונו של הכותב שחפץ בעריכה.
אלו רמות העריכה השונות:
תיקון כתיב: תיקון שגיאות כתיב ופליטות קולמוס, טעויות הקלדה, וכן הקפדה על אחידות כתיבתו של הספר בהתאם למערכת כללים, כגון כללי הכתיב המלא של האקדמיה ללשון העברית. עריכה לקויה בולטת מאוד לעין כאשר לדוגמה באותו עמוד, ולעתים אף באותו משפט, מופיעה מילה בשתי צורות כתיב שונות. מילת המפתח כאן היא: האחדה. בכל המופעים של המילה בטקסט היא תיכתב בצורה אחידה.
תחביר: תיקון שגיאות תחביריות ממשפטי הספר, הקפדה על פיסוק נכון.
ליטוש לשוני: שיפור משפטים המנוסחים בצורה לא ברורה או לא נוחה לקריאה, ביטול מילים מיותרות והשלמת מילים חסרות.
עריכת תוכן: בדיקת שלמותו, דיוקו ובהירותו של הספר; הצעות להשמטת קטעים שאינם הולמים את אופיו של הספר; הצעות להרחבת הדיון בנושאים הראויים לכך; הערות לגבי מבנה הספר: חלוקה לפרקים ולסעיפים; הצעות למתן שמות טובים יותר לפרקי הספר ולסעיפיו; איתור פגמים נוספים בספר, ובהם כפילות, חוסר התאמה בין פרקים, משפטים שאין בהם חידוש לקורא, משפטים החורגים מנושאו של הספר (ולכן הם מיותרים), משפטים חריפים יתר על המידה (ולכן יש לרכך אותם).
לעתים קשה להבחין בין השלבים השונים ולעתים נדרשת רמת עריכה גבוהה יותר ממה שפירטתי כאן, העריכה יכולה להגיע עד לרמה של שכתוב הטקסט הקיים. השמיים הם הגבול.